שני הסכמי קדם נישואין הדומים ל'הסכם לכבוד הדדי'

בפעם שעברה כתבתי על ה'הסכם לכבוד הדדי' וציינתי שיש מספר הסכמי קדם נישואין אחרים. הפעם אני רוצה לכתוב על שני הסכמים אחרים, הדומים בעיקרון ל'הסכם לכבוד הדדי', להשוות אותם ל'הסכם לכבוד הדדי', ולהביע את דעתי עליהם. 

ההסכם של ארגון יד לאשה 

(אפשר להוריד את ההסכם הזה גם מאתרים אחרים, שציינתי בפוסט האחרון. אני לא רואה צורך לרשום את כל הלינקים כאן.)

ההסכם פותח עם סעיפים הקשורים לענייני ממון וחלוקה שווה, על פי החוק האזרחי ליחסי ממון. ב'הסכם לכבוד הדדי' עניינים אלה נמצאים בנספח.

בדומה ל'הסכם לכבוד הדדי', בהסכם זה בן או בת הזוג המעכב חייב לשלם מזונות (סכומים קצת שונים, אבל לדעתי ההבדל אינו מהותי) עד שיתן/תקבל את הגט. כדי לממש את התשלום הזה, יש דרישה שאחת משלושה תנאים יתקיים: בן/בת הזוג הגיש/ה תביעת גירושין לבית הדין והזוג חי בנפרד למשך 12 חודשים; "בית הדין המוסמך קבע כי אין סיכוי לשלום-בית בין בני הזוג או כי עליהם להתגרש, או כי מצווה עליהם להתגרש, או המליץ על גירושין, או כל לשון אחר שמשמעה כי אין על בני הזוג לחיות יחד, או חייב או כפה את הגט והאישה מוכנה, בנקיון כפיים, לקבלת הגט"; "הקרע בחיי הנישואין של בני הזוג אינו ניתן עוד לאיחוי".

ההבדל העיקרי מה'הסכם לכבוד הדדי' הן הדרכים שבהן מחליטים שזוג ניסה לשקם את הנישואין לפני שיש 'לחץ' (אבל לא יותר מדי - כדי שלא יהיה גט מעושה) להתגרש. בעצם, התנאי השני - שבית הדין קובע - הוא מה שמפריע לי ביותר בהסכם זה. בית הדין הם האחרונים שיחליטו שאין אפשרות לשלום בית. אם בן הזוג יבקש שלום בית, הוא צריך להיות כמעט רוצח סדרתי כדי שבית הדין יחייב גט. אני רק צריכה להזכיר לכם את המקרה עם הבעל שעשה מעשים מגונים לבתו בת ה-15. אז בעיני, תנאי זה אונו מועיל לכלום. התנאי האחרון, שבעצם אמור להביע מסקנה דומה - אין אפשרות לשקם את הנישואין - לא מוגדר היטב. מי מחליט פה? אז נותרת רק הדרישה לחיים בנפרד במשך שנים עשר חודשים. לדעתי, עבור כל מי שסובר שצריך להיות ניסיון לשקם את הנישואין לפני שמתגרשים, ה'הסכם לכבוד הדדי' נותן מענה טוב יותר.

אמרתי, לעיל, שהסכומים הם קצת שונים - לא באופן משמעותי - מה'הסכם לכבוד הדדי'. אבל יש פרט אחד שכן מפריע לי. הסכומים אינם שווים לאיש ולאשה. אצלו מדובר ב-40% מהמשכורת שלו ולא פחות מ-3000 ש"ח, ואצלה מדובר ב-40% ולא פחות מ-2000 ש"ח. ברור שלוקחים בחשבון שלרוב לאיש יש משכורת יותר גבוהה, ולכן ההבדל הזה קיים. אני בעד שוויון. יכול להיות שכתוצאה מסכום שיותר גבוה לאשה, באופן יחסי להכנסותיה, יהיה יותר לחץ על האשה להתגרש מאשר יהיה לאיש. אבל אין בעיה של גט מעושה בצד האשה. אם לא היינו חוששים לגט מעושה (ראו את הציטוט מהרמב"ם בפוסט האחרון), הייתי מעלה את הסכום לכל גובה שיביא את התוצאה המתבקשת. אין סיבה שמי שרוצה לנתק את הקשר שלו עם אדם אחר לא יוכל לעשות כן. הכוונה כאן אינה לבקש ממישהו לשלם, אלא לגרום למישהו להתגרש. מלבד זה, אני בעד שוויון זכויות ושוייון בנטל. לכל אחד ואחת יש נסיבות שונות. אם זוג רוצה לקחת בחשבון את ההפרשים במשכורת של כל אחד, זכותם בהחלט להתייעץ עם משפטן וסמכות הלכתית כדי לעצב את ההסכם לטעמם - חובה, בכל מקרה, אם חותמים על הסכם כזה.

לעומת ה'הסכם לכבוד הדדי', אין מילה על סידורי הילדים המשותפים. לדעתי זה חסר, אבל אפשר תמיד להוסיף סעיפים כאלה.

לסיכום, בעיניי ההסכם הזה פחות טוב מה'הסכם לכבוד הדדי' (אבל אל תדאגו, יש לי ביקורת על כל ההסכמים בסגנון הזה, ואכתוב את הביקורת בקרוב ...). ועוד, כיון שה'הסכם לכבוד הדדי' תפס יותר תאוצה, כדי לא לבלבל את הציבור, וכדי לא לגרום ליותר מדי decision fatigue, לדעתי, כדאי להוריד את ההסכם הזה מהאתר של הארגון ולהחליף אותו ב'הסכם לכבוד הדדי' אלא אם כן יש להם הסברים על יתרונותיו. אם יש טענות כאלה, יש לפרסם אותן.

ההסכם של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בארץ

כאן יש אוויר צח לנשימה. בפתיחת ההסכם, ב'הואיל' השני (בסגנון חוזים משפטיים) כתוב:

דרך הנישואין הקונסרבטיבית שבה בחרו הצדדים מבוססת בין היתר על אמונתם בשוויון בין המינים ובזכותו שלכל אחד מהם להנשא מחדש לאחר/ת במידה וקשר הנישואין שבין הצדדים לא יעלה יפה, לרבות זכותה של בת הזוג שלא להיוותר עגונה עקב סירובו של בן הזוג לתת לה גט

העיקרון של תשלומי מזונות שמשלם/ת בן/בת הזוג המעכב/ת דומה ל'הסכם לכבוד הדדי'. בטופס להורדה, לא רשום סכום, וכמובן על הזוג החותם להתייעץ עם סמכות הלכתית וסמכות משפטית. יש גם סעיף הדורש ניסיון לשיקום הנישואין.

אין בהסכם זה התייחסות לסידורי הילדים המשותפים. יש להוסיף סעיפים בעניין זה.

יש שתי אפשרויות בהסכם הזה - אחת לזוגות הנישאים בחו"ל ואחת לאלה שהם ידועים בציבור. המשמעות של האפשרות הראשונה, כנראה, היא שאלו שנישאים בחו"ל נרשמים אחר כך במשרד הפנים. ראו את דעתי בעניין זה בפוסט הקודם. אבל במידה ועושים כן, אם יתגרשו, זה יהיה דרך הרבנות, ולכן הסמכות ההלכתית שאתו/איתה מתייעצים חייבת להיות מי שמכיר/ה את הנעשה בבתי הדין הרבניים (האורתודוכסיים).

לאלו שאינם נרשמים במשרד הפנים, הנקראים בטופס 'ידועים בציבור', אני מציעה להתייעץ עם ארגון 'משפחה חדשה' כדי להתעדכן בזכויות שלהם. ייתכן שמה שרשום בטופס ההסכם הזה, בנוגע לעריכת הסכמי ממון וחוק יחסי ממון אינו מעודכן. בהיבט ההלכתי, יש להתייעץ עם סמכות הלכתית מטעם התנועה הקונסרבטיבית. חשוב ללמוד ממנו/ממנה את כל ההשלכות של נישואין (וגירושין) על פי דרכם. נדמה לי שאם ההסכם אינו מצליח לפרק את הנישואין, בית הדין שלהם יפקיע את הנישואין.

לכן, יהיה נבון עבור כל מי שבוחר בנישואין דרך התנועה הקונסרבטיבית לא להירשם במשרד הפנים. יהיה לכם טקס מסורתי, כדת משה וישראל (כן, בעיניי מדובר בנישואין הלכתיים ולכן כל ההסתייגויות שלי נשארות), ובכל זאת יש יותר הגנה מפני סירוב גט.

לסיכום - אם הייתי חייבת לבחור בין שלושת ההסכמים שראינו שמבוססים על תשלומי מזונות מוגדלים, הייתי בוחרת קודם כל בהסכם של התנועה הקונסרבטיבית, ולהתחתן דרכם ללא רישום במשרד הפנים.

אבל למי שמתעקש להתחתן דרך הרבנות (כבר הבנתם שאני לא בעד??), ה'הסכם לכבוד הדדי' הוא ההסכם שכדאי לבחור. אני ממליצה לארגון 'יד לאשה' להוריד את ההסכם המופיע באתר שלהם. יש מספיק ספקות על חתימת הסכם בכלל - לפחות שיהיה הסכם אחיד.

ואם אני מעלה את העניין של ספקות - קוראת אחת העלתה את השאלה של יחס בתי הדין הרבניים בארץ כלפי הסכמים כאלה. על פי הניסיון האישי שלה, יש דיינים שרואים כל הסכם כזה כגורם לכל גט להיות גט מעושה. זה חשש שאני רוצה לבדוק הלאה מול הארגונים שמעודדים זוגות לחתום על ההסכם. בן/בת זוג המסורב/ת יכול/ה להביא את ההסכם לבית משפט אזרחי שיחייב את המעכב/ת לשלם, אבל מה יקרה כשיגיעו לבית הדין כדי לסדר את הגט?

בפוסט הבא אתייחס להסכם של 'מרכז צדק לנשים' וגם אומר כמה מילים על הסכם אחר שנמצא באתר של מבוי סתום, שהוא הסכם נחמד, ולכן אתייחס אליו, למרות שנדמה לי שהוא ממש חסר חשיבות.