מה שאני מכנה הסכמים 'הלכתיים' הם ההסכמים שאמורים למנוע בעיות עיגון לאחר נישואין אורתודוכסיים. כמעט כל אחד מההסכמים האלה מבוסס על תשלומי מזונות מוגדלים אם יש סרבן או סרבנית גט.
רשמתי ברשומה שלי באנגלית את הסיכום של הביקורת שלי על ההסכמים הללו.
להלן תמצית הדברים, ואני מפנה אתכם לנוסח היותר מורחב באנגלית.
1) לא ראיתי ראיות שלאחר אכיפת הסכמים כאלה בבית משפט אזרחי, הזוגות הגיעו לבית הדין כדי לסדר גט ללא כל בעיה. ההפך, שמעתי סיפור מפחיד בעניין כזה.
2) ההסכמים המבוססים על מזונות מוגדלים לא יועילו אם הסרבן (אני משתמשת בלשון זכר, אבל מדובר בסרבן או סרבנית) הוא עני או עשיר מאד.
3) ההסכמים לא יועילו אם הסרבן ברח מהמדינה.
4) ההסכמים אינם מתייחסים לבעיות העיגון כתוצאה מהיעלמות הסרבן (אפילו ללא אשמתו כלל), או בגלל שאשה נפלה ליבם שהוא סחטן או קטן, או בגלל אי-כושר האיש לתת גט (הוא צמח או אינו שפוי). לא מדברים הרבה (אם בכלל) על הבעיות האלה - הן אינן משקפות את הפן היפה של ההלכה - אבל הן קיימות, אולי פחות מצויות, אבל קיימות ויכולות לקרות לכל אחת.
5) קידום ההסכמים האלו מטעה את הציבור לחשוב שאם יחתמו על ההסכם כזה, הם מוגנים, וקידושין הלכתיים (ללא תנאי) הם בסדר גמור. זה גורם לאנשים להמשיך לטמון את הראש בחול במקום לטפל בשורש הבעיות בקידושין הלכתיים. חבל.
